שיקום הפה

שיקום הפה הוא ענף רפואת השיניים שתכליתו החזרת התפקוד והאסטטיקה לפה לאחר אובדן חומר שן או השן עצמה ולרוב לאחר עששת או מחלת חניכיים. הטיפול השיקומי יכול להתחיל מרמת השן הבודדת (מבנה, כתר) ועד לשיקום פה מחוסר שיניים, אם על ידי תותבות שיניים ואם על ידי שתלים או גשרים. השיקום יכול להיות זמני או קבוע. השיקום יכול להיות נשלף - תותבות למינהן או קבוע - גשרים על שורשים או שתלים. ההחלטה על סוג השיקום ודרך השיקום תלויה במחלה שגרמה לנזק, אנטומיית הפה, גיל, ושיקולים סוציו אקונומיים אחרים.

בהיעדר חלק ניכר מכותרת השן אם בשל עששת, חבלה או סיבה אחרת, יש לשקם את הכותרת כטיפול סופי או כהכנה לכתר.

יש סוגי מבנה שונים שהמשותף להן הוא ניצול תעלת השורש הקיימת לצורך אחיזת המבנה:

		מבנה ישיר - נעשה על ידי הכנסת בורג לתעלת השן והשלמה חיצונית של הכותרת.
		מבנה בלתי ישיר או מבנה יצוק - מבוצע על ידי הכנת מבנה השן במעבדה לאחר לקיחת מיטבע מדויק והכנת השן ובעיקר תעלת המוך.

כיסוי מעבדתי העשוי מחרסינה, מתכת או שילוב של השניים לצורך יצירת כותרת חדשה לשן שכותרתה נהרסה או שמהווה פגם אסטטי. הכתר מודבק על השן הקיימת לאחר הכנתה באופן קבוע.

מספר כתרים המחוברים בינהם אשר חלקם בנויים על שורשים קיימים וחלקם מהווים יחידות תלויות שמשלימות שיניים חסרות. הצורך ביחידות תלויות בא להשלים חסר בשיניים. שכן, חסר שיניים עלול לגרום למספר תופעות לא רצויות:

		הפרעות בלעיסת המזון.
		נטיית שיניים לכיוון איזור החסר תוך גרימת שינויים בסגר.
		בעיות אסתטיות.
		פתיחת מרווחים בשיניים הקדמיות עקב העתקת כוחות הלעיסה מהשיניים הטוחנות לקידמת הפה. פעולת הלעיסה מפעילה כוחות מוגברים מהרגיל על השיניים הקדמיות וכתוצאה מכך גדלים המרווחים בינהן.
		אובדן גובה הסגר המוביל לשינויים במפרקי הלסתות.

     יתרונות הגשר:

   תהליך שיקום קבוע שאינו מצריך הוצאת השיניים ממקומן כמו במקרה של תותבות.

   מאפשר שיפור החזות האסטטית.

ביצוע גשר מותנה בקיום מספר מספיק של שורשי שן תקינים בחלל הפה. יש להקפיד על התאמת הכתרים לשיניים המשוחזרות ולשמור על רווחים בין חלקי הגשר על מנת לאפשר שמירה על היגיינת הפה ובמיוחד לוודא התאמת הגשר ללסת הנגדית לצורך איזון כוחות הסגר.

תותבות נשלפות מבוצעות כאשר אין מספיק שיניים המאפשרות התאמת גשר. הסיבות לביצוע תותבות זהות לאלו שנזכרו בביצוע הגשר. התותבות יכולות להיות חלקיות או שלמות, נשלפות או קבועות. אחיזת התותבת החלקית נעשית באמצעות ווים ונשענות על שיניים קיימות כאשר משתדלים ליצור ווים נסתרים לצורך שימור החזות האסטטית.

כאשר אין שיניים בלסת או שיש צורך בעקירות שן מרובות מבוצע שחזור הסגר על ידי בניית תותבת שלמה.

 
השתל הינו תחליף לשורשי שיניים שנעקרו. השתל הינו בורג המוברג לעצם לאחר הכנה מתאימה. השתל המוברג לעצם מכוסה משך מספר חודשים על ידי החניכיים. מקובל לחכות שלושה חודשים עד לחשיפת השתל בלסת התחתונה ושישה חודשים לחשיפתו בלסת העליונה. תקופת ההמתנה חיונית בשל המבנה השונה של הבורג מזה של העצם. ההמתנה מאפשרת לבחון את השתלבות בעצם.

הכנסת שתלים מאפשרת שחזור אובדן שיניים מרמת השן הבודדת ועד לשחזור כל השיניים תוך שילוב בין השתלים לגשרים קבועים. תכנון הכנסת השתל מצריך אמצעי הדמיה (CT) המאפשרים מיקום מדויק להכנסת השתל, עומקו ועוביו הנדרש. בעת הכנסת שתל בלסת העליונה מקבל נושא המיקום המדויק של השתל משנה חשיבות בשל הקרבה לרצפת האף והסינוס המקסילרי (מערות האף). בעת הכנסת שתל ללסת התחתונה יש להימנע מפגיעה בתעלת הלסת (התעלה המנדיבולרית) שבה עוברים כלי דם ועצב.